מיומנו של מנהל בכיר, שבקרוב מאוד יהיה לו גם בלוג... 

 יומני היקר,
אני יודע שזה קשה, אך תאמין לי, שעבורי זה אפילו קשה עוד יותר. אין דרך קלה לומר זאת, אך אני נאלץ לפטר אותך. יותר נכון, אני הולך להחליף אותך. הכל החל כשסמנכ"ל השיווק נכנס אלי בסערה לחדר (הוא תמיד נכנס בסערה ומלמל כל מיני חצאי מילים לא ברורות כמו ebranding, ו- CPM ולא נרגע עד שאני חותם לו ומגלה אח"כ שהגדלתי את תקציב השיווק בעוד 30% ...). הפעם הוא ניגש ישר למחשב שלי ופתח את דף הבית של גלובס. "רואה?" הוא הצביע על הידיעה. "אמרתי לך שחייבים להיות שם? אתה לא מבין שזה מה שהם רוצים? תסתכל איך אנחנו נראים? איזה פרצוף יש לנו?" הבטתי בזווית העין על הקיר, שם ניצבה תמונה משותפת שלי מכנס "דה מרקר" עם נוחי דנקנר, עמוס שפירא מ"סלקום" ואסי ברטפלד מ"דלק נדל"ן" וראיתי שאני דווקא נראה לא רע לגילי (אולי איזה צמיג קטן בצד שמאל אבל בזה אשמות הפשטידות דלעת של חמותי).

• "תגיד, עוד לא הבנת אותי?!" המשיך סמנכ"ל השיווק לצרוח," אם הבלוג שלך לא עולה בשבועיים הקרובים, אתה פשוט מחוק. קולט אותי? מ-ח-ו-ק ! אני מוכן לשים עכשיו את המשכורת והבונוס השנתי שלי על זה שהמתחרים שלנו בטח יפציצו עכשיו בפייסבוק דפים אישיים של כל אחד מחברי ההנהלה, יפמפמו את עצמם ב-Linkedin ותוך שעה על השעון אנחנו מקבלים את הטוויט הראשון מיו"ר הדירקטוריון של קרן "יורק","ואיפה אנחנו נהיה? בעמוד הלפני אחרון של "כלכליסט" עם 2 סטריפים מסכנים שהצלחתי לגרד מהריטיינר, וואלה יופי, ממש אימפריה"

"תגיד לי, מה אתה רוצה ממני?" הבטתי בו במבט של ילד קטן שניתקו לו את הפלייסטיישן.
"רצית שאשתתף בפאנל על הזדמנויות בשוק האג"ח הקונצרני? השתתפתי. ביקשת לאשר גיוסים נוספים למוקד שירות לקוחות בזמן המשבר? אישרתי. התחננת לבצע כינוס מותגים ולגבות את המהלך בקמפיין של פרסום ויח"צ בעלות של 7 מליון ש"ח - הסכמתי. אז מה נפלת עלי עכשיו עם הבלוג הזה, הא? וחוץ מזה, מאיפה יהיה לי זמן לכתוב בבלוג? " צרחתי עליו ובינתיים ביד ימין הסתרתי את הכרטיסים שהצלחתי לארגן לרבע גמר גביע דייויס בהיכל נוקיה עוד שבועיים. סמנכ"ל השיווק רכן שוב לכיוון המחשב שלי, תופף לו על המקלדת במיומנות של פסנתרן מהפילהרמונית ועל צג המחשב מייד הופיעה מצגת צבעונית ומרשימה, בדיוק כשהנייד שלו צלצל וחשבתי שזה הצלצול הגואל שיציל אותי, הוא סימן לי לעבר המצגת וצעק תוך כדי שהוא יוצא מהחדר: "תעבור על זה עכשיו. אני חוזר עוד 10 דקות, נדבר על זה..."

נשענתי לאחור, הבטתי בשעון שעל המחשב, השעה היתה רק 9:43 אך לי נראה כאילו זה כבר סוף היום. על המחשב הופיעו שורות קצרות עם מספרים מודגשים בצבע, התחלתי לקרוא. מהר מאוד, הבנתי, שאני לא לבד.
מחקר שבדק את המעורבות במדיה החברתית של 100 מנכלי"ם מה -Fortune 100 חשף בפני את הנתונים הבאים:


• רק 13 הם בעלי פרופיל ב- LinkedIn (ורק 3 מהם מחזיקים יותר מ-10 קשרים ברשת)
• ל-81% מהם אין דף אישי בפייסבוק
• 75% מהמנכל"ים אמנם מופיעים ב"ויקיפדיה" אך ב-28% מהמקרים הפרטים אודותם או אודות הארגון שבראשו הם עומדים שגויים או לא מעודכנים
• רק 2% מהמנכלי"ם הם בעלי חשבון ב"טוויטר"

ו...(את השורה הזו קראתי פעם אחר פעם) לאף אחד מהם אין בלוג !

לחצתי מייד על הספיקר וצרחתי אל דפנה המזכירה האישית שלי שתשיג לי דחוף את סמנכ"ל השיווק ושייכנס אלי מייד. בינתיים השקופית על המסך התחלפה ומייד ריצד שקף צבעוני ובו הנתונים הבאים: לפי המחקר, הגורמים העיקריים שמונעים מהמנכל"ים להיות מעורבים במדיה החברתית הם:

פחד
היעדר אוריינטציה טכנולוגית
מחסור בזמן

פחד? זעקתי! פחד ממי? אני שכבר העזתי להיות הראשון להשיק גירסא חדשה, ועוד להעלות את המחיר שלה כעבור שבועיים, דווקא כשהביקוש היה בשיא הגמישות,וכולם שיקשקו וחששו לאבד נתח שוק, אני? אני פוחד ממישהו? רק אתמול היתה לי שיחה בארבע עיניים (לא כולל שישה יועצים משפטיים ושני רואי חשבון) עם נציג של הממונה על ההגבלים העסקיים ובה אמרתי לו בדיוק, מה אני חושב על ההחלטה שלהם לבחון מחדש את הקונסולידציה שלנו עם שתי חברות בנות של המתחרים. אז אני פוחד? אני?

הבטתי על המסך ונתקלתי בשורה הבאה: "היעדר אוריינטציה טכנולוגית". נו באמת, גיחכתי. אז נכון, שלפעמים אני לא מצליח לפתוח את הקבצים האלה שמגיעים דחוסים באי מייל, אבל זו אשמתם של העצלנים ששולחים אותם. אנשים לא יכולים לשלוח פשוט כמה מיילים אחד אחרי השני? ונכון שרק אתמול ניסיתי לעשות אחזור הודעה ובטעות מחקתי את כל הדואר הנכנס אבל בסדר, הייתי ממש מותש וחוץ מזה, מי צריך את כל הספאמים האלה, (אה, ספאמים אמרתי, מי שולט בטכנולוגיה, מי?)

בקיצור, הנתון הזה, ממש לא רלבנטי עבורי. אני מספיק טכנולוגי כדי לפתוח עוד היום דף אישי בפייסבוק וגם בדה מרקר קפה, לנהל פרופיל ב - LinkedIn, לתקשר שם כל יום עם 30 חברים לפחות, לתחזק במקביל גם 4 בלוגים ו..אה להודיע על זה לכולם בטוויטר ...שיקנאו ! אז מי כאן לא טכנולוגי? הא? מי?. לחצתי שוב על הספיקר וצרחתי על דפנה המזכירה בטלפון, "מה עם סמנכ"ל השיווק, הוא יעבור אצלי היום?", בינתיים ריצדה על המסך השורה האחרונה בשקף: "מחסור בזמן"

הנייד שלי צלצל לפתע, "נו, אתה קופץ לכאן? כמה זמן אני מחכה?" שאגתי לתוך הפומית. "אני מתחיל כבר לכתוב בבלוג פוסט על מועדון הלקוחות שלנו, אתה מגיע? " מהר מאוד, הבנתי שזה לא היה סמנכ"ל השיווק המתעכב, אלא בכלל גיסי שהתקשר לברר אם אני סגור לגבי הרבע גמר של דייויס בעוד שבועיים.

הבטתי על המסך, וליטפתי בערגה את הכרטיסים לדייויס . "תשמע ,מצטער אני איאלץ לוותר, אבל יש לי מקומות מעולים בשבילך. תעודד את אנדיוני גם בשבילי כן? ושמעתי שדודי סלע שיפר את משחק הרשת".רכנתי על המחשב וסגרתי את המצגת. משחק רשת הא? לעזאזל הרשת...